וּבְכֵן דְּעוּ יִתְרוֹן לְשׁוֹן עִבְרִית אֲשֶׁר, הִיא מִלְּשׁוֹן כָּל עַם וְעַם יוֹתֶרֶת
רִיב יֵש לַקל בָּכֶם שְׁאֵרִית יַעֲקֹב, אִם תִּשְׁכְּחוּ שָׂפָה מְאֹד נִבְחֶרֶת
(תלמידי מנחם בן סרוק)
בליבותיהם של תלמידי ר' מנחם בן סרוק עלתה מסקנה חד משמעית תוך כדי עיסוקם בשפת הקודש, בסוד המילים ובתהליכי הווייתם. ר' שלמה איבן גבירול שהיה אמן השירה הפליא אף הוא לתאר מעלתן של המילים והעונג שהן מסיבות למשתעשע בהן. ואלו דבריו:
אֲנִי הַשַּׂר וְהַשִּׁיר לִי לְעֶבד
אֲנִי כִּנּוֹר לְכָל שָׁרִים וְנוֹגְנִים,
וְשִׁירִי כַּעֲטָרָה לַמְּלָכִים
וּכְמִגְבָּעוֹת לְרָאשֵׁי סְגָנִים."

ללמוד ספרות, זה לחוות את המילים אסתטית, רגשית וגם שכלית, מעל במה זו משחקים התכנים בתפקידיהם השונים, בשירה , במשל, במחזה בסיפורת ובמסות למיניהן. בכל ז'אנר מוארות המילים מנקודות זווית שונות וביחד הן בונות מבנה עשיר, רב ממדי.

ללמוד ספרות זה להלביש מילים, להעניק להן חיות, לעורר אותן מקיפאון, ולהבעיר בהן אש של חיות. ניתן לומר כי היוצר הוא אבי אבות האומנים, שכן הוא משתמש כמעט בכל תחומי האומנות כדי לפאר את יצירתו. הוא משביח את מילותיה, הוא מצייר ומכייר את תיאוריה, הוא פורט על מיתריה ואפילו מפיק צלילים בין שורותיה.

ללמוד ספרות זה לפרוץ אשנבים אל מציאות החיים ולפגוש אותה על כל הפתעותיה ואכזבותיה, על כל רבדיה האנושיים, להתנסות, לחוות, לחוש – מבלי לגעת. היצירה הספרותית שולטת בערכים, היא מטמיעה אותם בלב הקורא. במוקדם או במאוחר הוא חש את גודל ההשפעה.

הוא הרעיון אשר הנחיל ר' נחמן מברסלב בסיפוריו. 'סיפורים לא נועדו להרדים ערים, הם נועדו לעורר ישנים'.
ולכם המורים יש תפקיד חשוב בהוראת תחום זה מתוך תחושת שליחות והבנה ששיעורים אלו הם במה לעיצוב האישיות, חיזוק ופיתוח של מיומנויות חשובות, ומקום מאפשר שיח לכל תלמיד ותלמידה.

רות אלמליח מנהלת תחום פדגוגיה חינוך חרדי, אחראית ספרות עצמאי.